חדירת מלח למי שתייה ומי תהום

האם שימוש במלח לריכוך מים עלול להיות בעייתי לסביבה?

הדרך הנפוצה ביותר לריכוך מים במשק הביתי היא באמצעות תהליך חילוף יונים. בתהליך זה, הסידן והמגנזיום שהופכים את המים ל"קשים" מוחלפים ביוני נתרן אשר מצויים בשרף שבציוד הריכוך. כאשר השרף אינו יכול יותר להחליף יונים, הוא לרוב מחודש על ידי מילוי הפילטר שמכיל אותו בתמיסת מלח של סודיום כלוריד מרוכז (NaCl). לאחר חידוש השרף, נדרש להסיר את עודפי המלח, הסידן והמגנזיום מהפילטר. לאן העודפים מתנקזים? סביר להניח שבאזורים כפריים הניקוז הוא למערכות ספיגה, ולבסוף אל מי תהום.

האם המלח משפיע על היעילות של מערכות הספיגה?

במהלך 40 השנים האחרונות,  ישנם מספר מחקרים שמראים ששימוש נורמלי במרככי מים אינו פוגע בפעילות של מערכות ספיגה או מערכות אירוביות. בהשוואה לכמות המים מכביסות ומקלחות, תהליך ההסרה של המלח אינו יוצר עומס של מים על מערכות הספיגה.
לעומת זאת, ישנם מומחים המאמינים שמלח עלול להפחית את יעילות מערכת הספיגה, וליצור מצב בו יידרשו עבודות תחזוקה תכופות יותר. אם מרכך המים שלכם מכיל יותר מ 50 ליטר של שרף קטיוני לריכוך מים, ומשתמש ביותר מ 4.5 ק"ג של מלח גבישי בשבוע, מומלץ לבדוק שמערכת הספיגה או בורו הספיגה גדולה מספיק על מנת להכיל את עומס המלח, בלי שתיפגע יעילות התהליכים הבקטריאליים במערכת הספיגה.

האם עודפי מלח ממערכות ספיגה גורמים לבעיות במי תהום?

התשובה הבסיסית הפשוטה לשאלה זו היא שדילול פותר את בעיית הזיהום והמלחת הקרקע . ברוב האזורים, כמויות המלח אשר מתנקזות לאדמה בתהליך ריכוך המים קטנות מאוד ביחס לנפח המים הכללי של מי התהום. קיימים מקרים בהם משקי בית חוו מליחות במי השתייה שלהם לאחר ניקוז עודפי מלח בקרבת באר מים רדודים. במדינות מסוימות בארצות הברית, ניקוז של מלחים לבארות רדודים של מים אינו מומלץ. ובמקרים כאלה עדיף להשתמש בבארות עמוקים ובנויים היטב.
לטווח ארוך, ההשפעה של עודפי מלח כתוצאה מריכוך מים על מי התהום תלויה לחלוטין בגיאולוגיה המקומית ובמערכת ההידרולוגית המקומית.  ברוב המקרים, זרימה טבעית של מים במערכות אקוויפרים תדלל, ובסופו של דבר תשטוף לחלוטין מעודפי המלח. בכל מקרה, במקומות רבים, מי התהום מכילים רמות טבעיות של נתרן וכלור. למשרד להגנת הסביבה האמריקאי אין המלצות ספציפיות עבור כמות נתרן מרבית במי שתיה. עבור כלור, הכמות המרבית המומלצת היא 250 מ"ג\ לליטר. מי שתיה כוללים רק חלק קטן של צריכת הנתרן עבור אדם ממוצע. בחלב יש 120 מ"ג של נתרן לחצי ליטר, וחתיכה קטנה של לחם לבן יכולה להכיל מעל 100 מ"ג של נתרן.
בהשוואה לחדירת מלחים באקוויפרים הקרובים לחוף הים, המלחת אדמות ממערכות השקיה וזיהום רב הנובע מפיזור מלחים לפינוי קרח מכבישים, עודפי המלח הנפלטים כתוצאה מריכוך מים אינם מהווים מוקד בעייתי של זיהום מי תהום.

הנחיות משרד הבריאות לגבי מערכות ריכוך מים וחילוף יונים
"מתוך הנחיות הגנה על מערכות אספקת מים במטבחים ומרכולים"
מרכך מים הוא מתקן (מערכת) שאינו נחשב כמוקד סיכון גבוהה לזיהום רשת מי השתייה. עקב כך חיבור בין רשת מי שתייה לבין מרכך מים יותקן שסתום חד כיווני כפול או מז"ח "מונע זרימה חוזרת" אביזרי אלו נועדו למנוע זרימה חוזרת של תמיסת מלח בעת רענון המרכך או זיהום . נקודות הזנת המים הרכים למערכות יגנו ע"י אמצעים המתאימים בהתאם לפי סוג המערכת